<h1>צרור החיים הדרך השני סימן י"ד</h1>
<h2>דף קב.</h2>
ופעמים שאדם יושב בתוך סעודתו ונזכר שלא התפלל ועומד ומתפלל, כשהוא חוזר טעון ברכה למפרע ויברך ברכת המזון, ואח"כ נוטל ידיו ובוצע משום דמיכלא וצלויי בהדי הדדי לא איפשר. ואין צריך לומר שאם נזכר מתחלה ורצה להתפלל שיברך ברכת המזון ונוטל ידיו ובוצע, דמיכלא וצלויי בהדי הדדי לא איפשר, כבני חבורה שעקרו רגליהן שצריכין ברכה למפרע, וכשחוזרין צריכין לכתחילה.
<h2>דף קג:</h2>
ופעמים שבני אדם יושבין על שלחנם ואומרים הב ונברך אחרי כן נמלכין ואומרים תנו לנו לשתות קודם הברכה, כבר היה מעשה בתלמידי דרב כדאיתא בפסחים בפרק ערבי פסחים ואמר להו רב ייבא סבא דכיון דאמרו הב ונברך איתסר להו למישתי. ופרש"י ז"ל וכן ר"ח וכן רי"ף ז"ל דהכי פירושא, איתסר להו למשתי עד שיברך לפניו בורא פרי הגפן, והטעם דכיון דאמרי הב ונברך הוה ליה נמלך ומיחייב לברך. ומיהו אם יברך תחלה בורא פרי הגפן מותר לשתות ואפילו קודם ברכת המזון, וכיוצא בזה אמרו גבי שמש שצריך לברך על כל פרוסה ועל כל כוס לפניה משום נמלך (חולין ק"ז), ואע"פ שאינו צריך לברך אחריה על כל אחת אלא ברכה אחת לכולן. ומכאן ראי' [דאינו] כמו שפירשו מפרשים אחרים ז"ל דאיתסר להו למישתי אפילו בברכת בורא פרי הגפן קאמ', עד שיברך ברכת המזון. דמה מצינו בשמש שאינו מברך אלא ברכה אחת באחרונה, אף הכא כיוצא בו. ורב ייבא סבא שאמר להו איתסר להו למישתי לא יקשה בעיניך א"כ דעד שיברך בורא פרי הגפן קאמר להו הכי דילמא כי בדעתם היתה לברך בפ"ה, [די"ל] דמורה היה להם שנאסרו בלא ברכה. הילכך היושב בתוך סעודתו ואמר הב ונברך איתסר למשתי עד שיברך בורא פרי הגפן, ואם ברך בורא פרי הגפן מותר, ויברך אחר כך ברכת המזון על הכל.
